החלטה בתיק רע"א 2294-08

1.         בפני בקשה שהוגשה זה עתה אשר כותרתה "בקשה בהולה לחדש דיון בבר"ע ולעיכוב דחוף של מימוש ערבות בנקאית". כל זאת, במעמד צד אחד.

2.         בבקשה נטען כי בזמנו הגיש המבקש בר"ע אשר מעולם לא נדונה, וכי במסגרת הסכם פשרה מיום 6.11.08 בתיק הבר"ע, הופקדה הערבות הבנקאית נשוא הבקשה.

בבקשה צוין כי הערבות הבנקאית ניתנה במסגרת בקשה של המבקש לביטול פסק דין "שניתן כמחטף", ולכן הצדדים הגיעו להסדר פשרה אף ללא קיום דיון ענייני ומעמיק בבקשה לביטול פסק דין.

עוד נטען, כי בהתאם להסדר, לא ניתן להפעיל את הערבות הבנקאית אלא בהכרעה סופית בבקשת רשות הערעור, ורק במידה וזו תידחה. אולם, עד היום הבר"ע לא נדונה, וכמובן שלא נדחתה. כך גם שאם הבר"ע תתקבל, אזי הערבות הבנקאית תוחזר לידי המבקש.

בנוסף, בהתאם לאמור בהסכם הפשרה, הערבות הבנקאית משמשת כערובה להבטחת פסק דין, ככל שיינתן באותו תיק בבית משפט השלום, אולם זו הופעלה שלא כדין ובעקבות הטעיית בית משפט השלום באשר לתנאים להפעלתה.

לבקשה צורף תצהירו של המבקש, כך גם אותו הסדר פשרה, פסיקתא שניתנה על-ידי בית משפט השלום ביום 5.11.12, לפיה חוייב המבקש לשלם למשיב את סכום התביעה כשהוא משוערך, כך גם שכ"ט והוצאות, ובנוסף הורה בית משפט קמא על חילוט הערבות הבנקאית לטובת המשיב.

3.         דין הבקשה להידחות, מכמה טעמים אשר יפורטו.

4.         הנימוק הראשון, ניסיונו של המבקש להסתיר מבית המשפט את ההליכים בבית משפט קמא אשר בעקבותיהם ניתנה פסיקתא.

מעיון של בית המשפט בתיק בית משפט קמא, מסתבר כי ביום 14.10.12 ניתן פסק דין על-ידי כב' השופט רונן אילן אשר פירט בהרחבה את השתלשלות ההליכים בבית משפט קמא, החל ממועד הגשת התביעה עוד בשנת 2007, עבור להליכים השונים שנוהלו בפני מותבים שונים, ועד למתן פסק הדין על-ידי בית משפט קמא.

לא בכדי לא מצא לנכון המבקש לצרף פסק דין זה, וכשמעיון בו ברור שלמעשה פסק הדין אשר ניתן בזמנו ואשר עליו הוגשה הבר"ע, בוטל משכבר עם הפקדת הערבות הבנקאית, והתביעה היתה אמורה לידון לגופא, כולל ניהול הוכחות.

עוד צוין בסעיף 6 לפסק הדין באופן מפורש אודות הסדר הפשרה והפקדת הערבות הבנקאית, כי בהתאם לאותו הסדר מיום 6.11.08, למעשה הוסכם על ביטול פסק הדין כנגד הפקדת הערבות הבנקאית.

מעיון בפסק הדין, עולה כי המבקש ניסה להסתיר מבית משפט זה את השתלשלות ההליכים בעניינו, על כל המשתמע מכך.

5.         הנימוק השני, מעיון בהסדר הפשרה אשר כן צורף, ובהתחשב בהליכים שנוהלו לאחר מכן, ברור שאכן פסק הדין הקודם בוטל וההליך התנהל לגופו, ואכן הערבות הבנקאית נועדה להבטיח את פירעון פסק הדין ככל שיינתן כנגד המבקש, וכפי שאכן ניתן.

בהמשך לנימוק זה, יש להעיר כי אם דבק המבקש בפרשנות המילולית של הסדר הפשרה, הרי שצוין כי היה עליו להגיש את בקשת רשות הערעור לא יאוחר מיום 20.12.08, וכך גם להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיב בבקשת רשות הערעור, אולם המבקש אינו מציין כאילו עמד באמור.

6.         הנימוק השלישי, גם לגופם של דברים, אין מקום להיעתר לבקשה, ובמיוחד במעמד צד אחד.

לכאורה, מעיון בבקשת רשות הערעור שהוגשה בזמנו, עולה כי שתי השגות מרכזיות היו למבקש על ההחלטה שניתנה בזמנו במסגרת בקשת רשות להגן. האחת, כי בית המשפט לא מחק את הכותרת של התביעה "בסדר דין מקוצר", והשנייה, שהתנה את בקשת הרשות להתגונן בהפקדת מלוא הסכום שתבע המשיב.

לא ניתן לברר עתה מדוע הוגשה בזמנו בר"ע ולא ערעור אם ניתן פסק דין בעבר. מכל מקום, מעת שניתן פסק הדין ב- 14.10.12, אין מקום לקיים דיון בבר"ע על החלטת ביניים זו או אחרת.

משכך, מעת שלא הוגש ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום, לא ניתן לעתור לבית משפט זה בסעד זמני זה או אחר, ולמעשה, בכל מקרה, מדובר לכאורה בעיכוב ביצוע אשר בניגוד לנטען על-ידי המבקש היה עליו לפנות טרם פנייה לבית משפט זה לבית משפט קמא.

7.         בנסיבות, לא מצאתי להידרש לטענות אודות אופן המימוש של הערבות הבנקאית, כולל בעניין הסמכות להורות על חילוט הערבות.